ערום מקליפותיי

 הגיע הזמן לבטל חוק פרימיטיבי שנקרא חזקת הגיל הרך

להלן פסק דין חדש למשמורת משותפת, כתבה בנושא וראיון של עו”ד יעל גיל (ברכות על פסק הדין) אצל גבי גזית.

לשחרר להדק

להיכנע לכפות

לוותר להתעקש

להתעלם להיאבק

לתת חופש לשים מסגרת

לנשוב עם הרוח להיות יצירתי   

    לגדל ילדים

אין כמו המכתבים

שלא נשלחים

להתכתבות עם עצמך וכהכנה

לקראת השיח המיוחל (אם יהיה) 

במכתב שלא שולחים

לא נלקחים בחשבון

רגשותיו של הנמען

 אפשר לתת דרור-  למילים

טובת הילד הוא לקיים קשר יציב ועקבי עם שני הוריו.

השפה שבה משתמשים בהקשר של גירושין:משמורת-הסדרי ראיה-מסוגלות הורית , היא של מנצח – מפסיד. כדי להפוך את השפה לשפה של win-win, השאלה שצריכה להישאל היא כיצד מתחלקת האחריות ההורית בין שני ההורים ולא איזה הורה עדיף.

גם אחר שהתגרשתי, אני מוצא את עצמי ממשיך לחשוב “משפחה”. זו משפחה ללא יחסי זוגיות אך עם מחשבה עלינו כמערכת, שבה אם מישהו בבעיה -  זה משפיע על האחרים.

הקונפליקטים כמו אצל כל זוג גרוש יכולים להידרדר במהירות למאבקי כוח, כאשר כל הורה מאשים את ההורה האחר . ולכן צריך כל יום להתאמץ מחדש, להבליג ולחשוב “חיובי”. 

כל עוד אנו מצליחים לתת לילד שלנו אפשרות להיות בקשר טוב עם שני הוריו, אילו הם “ גירושין טובים” (אם יש דבר כזה).  אלו הם תנאים שבזכותם יכול הילד להישאר בקשר קרוב עם שני הוריו ועם המערכת המשפחתית הרחבה של שני הוריו.

פרידה בין הורים מחייבת יצירת מערכת של יחסי הורות בלי יחסי זוגיות ומיסוד של היחסים במשפחה לאחר הגירושין.

הולדת ילדים משלנו מגדילה את הבנתנו את הורינו.

טיפולינו בילדים , דאגותינו, הליווי שאנו מלווים אותם , המשאלות שלנו לגביהם , החרדות והדאגות, ההדרכה והמעורבות, ההיפגעויות שלנו בתהליך גידולם, תחושותינו שהם אדישים אלינו , דחייתם את עצותינו (?!), כל אלה עוזרים לנו להבין (וגם לסלוח) להורינו.

את חיי הורינו אנו רואים רבות, כסובבים סביב חיינו שלנו ולעיתים עיוורים לחייהם שלהם.לחוויותיהם, לקשייהם ולמצוקותיהם. אנו ממשיכים גם משבגרנו לצפות מהם להרבה מדי, דורשים מהם הרבה מדי, כועסים עליהם הרבה מדי, מתוסכלים מהם הרבה מדי אבל כמעט תמיד בהקשר לצרכינו שלנו ולחיינו שלנו

נדמה כי אנו ממשיכים לראות אותם בראייה (הלא בוגרת) של ילדותנו, הם עדיין הממונים על סיפוק כל צרכינו כממוקדים בנו ובנו בלבד.

הגיע הזמן להבין את הורינו .

אבא

אביתר בנאי 

מילים: אביתר בנאי
לחן: אביתר בנאי

אבא אני רוצה לעמוד מולך
ולהאמין שאתה אבא טוב
אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי
ככה סתם אבא טוב

אבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה

אבא אני רוצה לחזור אליי
ולמצוא אותך שם איתי
במקור שלי אני טוב גמור , אבא
ושם אני מאמין לעצמי

יונתי בין חגווי הסלע
השמיעיני את קולך
תשירי לי שיר חדש חדש
שיאיר ליבי ואת מיתרי 

  כמה ייאוש הבוקר : אב רצח את בתו בת ה-3

חכמה אינה רק של האינטלקט אלא של כל ישותו של האדם

סוקרטס , (ותודה לויקיפדיה) אבי הפילוסופיה המערבית, העיד על עצמו כי הוא יודע משהו שאף אחד בתקופתו אינו יודע:אין אדם שהוא חכם באמת .

שלמה המלך “החכם מכל אדם” ירש את אביו דוד כשליט האומה, אומר לאלהים , תן לעבדך “לב שומע” כך שיוכל להנהיג את העם ולהבחין בין טוב לרע.האלהים מעניק לשלמה יותר חכמה מלכל אדם אחר, עושר עצום וכבוד רב.

שלמה שירש את אביו דוד כשליט של האומה, למרות שהיה צעיר וחסר ניסיון, מבקש מהאלהים “לב שומע” כדי להבחין בין טוב לרע.וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה, (מלכים א פרק ג פס’ ה)

שלמה מבין שהאינטלקט שלו יכול לקחת אותו רק עד מרחק מסוים , עליו להמשיך ולהקשיב לחוכמה של ליבו.אינטלקט לא צריך להיתפש כהתקוממות נגד חיי הרגש, אלא צריך להיות בהרמוניה איתם.

בסרט  “השיבה” מובן כי אבהות, הצד הגברי של ההורות, אינה יכולה להסתכם בחישול מזדמן של הילד. תפקידו של האב אינו כמו של מפקד ביחידה צבאית המאמן את חניכיו.  הוא מסובך הרבה יותר. משמעת, כלשעצמה, היא חסרת משמעות. הצבת גבולות וענישה אינם מגשימים את מטרותיהם ללא תשתית רגשית ארוכת-שנים של אהבה ועזרה. הורה אינו יכול לחנך את ילדו רק בגלל שהוא מולידו של הילד אך לא היה נוכח כל השנים.

הסרט מספר על שני אחים, ואניה ואנדריי, שאביהם נטש אותם בגיל צעיר מאוד. הם חיו במשפחה חד-הורית, בבית אחד עם אמם וסבתם. השניים למדו לחיות בלי אבא.הם מחנכים זה את זה, מאתגרים זה את זה, ומשלימים איש את רעהו. לפתע וללא כל התרעה מוקדמת מגיע אביהם ולוקח אותם לטיול . הוא אינו מנסה להתקרב אליהם אלא רק עוסק בחינוכם וביד ברזל. הילדים לא מקבלים את מרותו דבר המגביר עןד יותר את נסיונותיו לעשות מהם “גברים”.

המקום של האלימות שהאב מפעיל כלפיהם נוכח מאוד בסרט ובודק מאד את גבולות ההורות ואת המודל הגברי בהורות

“שם בחוץ, במציאות, אין יותר אמת מאשר בעולם המדומה שבניתי לך…סיהייבן (שיצרתי) היא איך שהעולם צריך להיראות. העולם האמיתי – הוא מקום חולה“.

(דו השיח בין במאי הסדרה בסרט “המופע של טרומן” לבין גיבור הסרט, משנודע לו שחייו משודרים בשידור ישיר בטלביזיה)

הסרט מתאר אדם המעביר את חייו הרגילים והפשוטים בנחת יחסית מבלי לדעת כי כל מה שעובר עליו מתועד בפני צופים רבים. הרעיון של כריסטוף (במאי הסדרה)  הוא לתעד אדם בחייו התמימים ובלא ידיעתו ובכך להביא את הסקרנות המציצנית לידי ביטוי מלא: לא עוד שחקנים אלא אדם בתוך עולם שכולו תקשורת, ואין חיים מחוצה לה ובלעדיה.

בסופו של דבר טרומן ((true man) העדיף את המציאות האמיתית על פני המציאות המדומה והשקרית. והוא בורח (גם כן בשידור ישיר) מהחיים המדומים , הוא העדיף להתנתק מהמציאות המדומה שהשתלטה על חייו ולחיות את החיים האמיתיים והאותנטיים. 

(שורת הכותרת מתוך “החומה” של פינק פלויד  another brick in the wall)

ה. הוא ילד בן 10 מ”בית טוב”, שעבר עם הוריו תהליך שהוא מגדיר “פרידה שפויה, יחסית”. הוא בן יחיד. ההורים נפרדו לפני 4 שנים. מאז הוא מחלק את זמנו בין אמו לאביו. “אבא גר קרוב יותר לבית ספר, אז אני חוזר כל צהרים אליו ובערך פעמיים-שלוש בשבוע גם ישן אצלו. והיתר, אצל אמא”.

ההורים אינם מסיתים אותו זה נגד זו, למרות שאין ביניהם יחסים טובים. “הם נורא אוהבים לריב אחד עם השני, זה גם היה התחביב שלהם כשחיינו יחד”.

 איך אתה מסתדר עם זה?

 ”לא התרגלתי.למרות שאני כבר לא כל כך מתרגש. אני חושב שבהתחלה, כשרק נפרדים, אז זה סביר שיהיו ריבים והערות נבזיות. זה טבעי.בסופו של דבר הם מודים שהם עושים טעויות והם אינם מושלמים, אבל העיקר שלא יעברו את הגבולות”.

 ומהם הגבולות?

 ”כשזה מתחיל להעליב אותי. כשזה פוגע בי. כשאבא פוגע באמא באמת, אז זה פוגע גם בי. וגם אם אמא מגזימה, זה פוגע בי. כשזה מוגזם, אני כועס. ואני אומר להם שזה מפריע לי”.

 אתה מרגיש חופשי להגיד להם כשהם פוגעים בך?

“לא לגמרי. רק חלק. דיברתי איתם על זה פעם או פעמיים אבל הם ממשיכים.

הוריך אמנם אינם מסיתים, אך למה לדעתך ישנם כאלה המסיתים את הילד נגד ההורה השני?

“אני לא יודע, לא יכול להבין דבר כזה, כי שני ההורים אמורים לאהוב את ילדם , זה כאילו שהם “לא רואים בעיניים” כשאגו שלהם מעורב, והם משיגים בד”כ את המטרה ההפוכה”.

 מה אתה מציע לעשות?

 ”הורים כאלה צריכים ,לפי דעתי , ללכת לטיפול. וגם הילדים, או ביחד או לחוד. אם ההורים לא מסכימים, השופטים צריכים להכריח אותם. צריך ללמד את ההורים איך לא לערב את הילדים בריב שלהם. זה לא כזה מסובך , אפשר ללמוד את זה”.

 מה הכי קשה לך בסיפור הזה?

 ”יש הרבה דברים. חברים לא יודעים היכן אני ומתי, וגם, אם אני אצל אבא, אמא עצובה. אבל לעיתים גם אבא נראה לי די עצוב. ויש לי רגשי אשמה.למרות שאבא תמיד אומר לי שזו לא אחריותי ואני לא אשם בטעויות שעשו הוריי.. כל פעם שאני עם אבא, זאת אומרת בדירה שבה גרנו ביחד לפני הפרידה, , אני מרגיש את החוסר שלה וזה מאוד עצוב. אני מאוד קשור אליה, ונקשרתי אליה עוד יותר. אמא רוצה אותי על ידה וזהו. הם רבו ורבו ובסוף הם נפרדו אמנם בהסכמה. כי שניהם רצו את זה. “

במשפט המצוטט בכותרת מדבר המחבר על החיים של כוכב הלהקה ללא אב.אמנם האב שלו נהרג במלחמת העולם השנייה, אולם נדמה לי כי לעיתים התחושה של ילד שאחד מהוריו לא חי עימו דומה.